בקיץ האחרון היינו אמורים לבוא כולנו לביקור בארץ. זה היה מבצע לוגיסטי סבוך שכלל את המשפחה מארה"ב שעוד הייתה אמורה לעצור בבודפשט ואז נמשיך כולנו לארץ, וכלל שלל הזמנות למקומות ומלונות. שבוע לפני שכל זה קרה פצחה מלחמת איראן, הטיסות של כולנו בוטלו ובמקום ליהנות מזמן משפחה בארץ נצמדנו כולנו לטלוויזיה וניסינו בחרדה לזהות מקומות … המשך לקרוא ישראל אחרי שנתיים וקצת (סתיו 2025)
בשבתנו לבחור מקום שנטייל אליו הקיץ הזה, עמדה לפנינו מחשבה אחת: לא בא לנו מקום חם. אז עוד חשבנו שנהיה בארץ בתחילת יולי לשבועיים (ביקור שהטיסות אליו בוטלו באדיבות מלחמת איראן ושלום הקואליציה), והנחנו שיהיה לנו מספיק הרגשת קיץ חם וים בארץ ושאחרי זה נרצה מקום קריר ונעים בקיץ. אז בחרנו בסקנדינביה, איפה עוד יכול … המשך לקרוא טאק סו מוקט – קופנהגן ושטוקהולם, 2025
סבתא שלי נפטרה ב-2019. בכל יום שואה אני נזכרת בווטסאפ הקבוע של אחינו הקטן ("אל תשכחי להתקשר לסבתא להגיד חג שמח") שכבר אין צורך בו, וזוכרת בעצמי. בתכלס, אני לא צריכה את יום השואה, לי כל תפוח אדמה נושא מזכרת. אבל היו כמה מעגלי שואה שרציתי לסגור. אחד מהם, היה ביקור במנזר/בית היתומים שסבתא שלי … המשך לקרוא סגירת מעגלים, יום השואה 2025
בינואר 2005, כלומר בדיוק לפני עשרים שנה, ישבתי בדירתי במרכז העיר בשטוקהולם, וחשבתי לעצמי שהייתי שמחה למצוא דרך לעדכן את שתי הסבתות שלי בקורה בחיי. לסבתות דווקא היה חשבון אימייל, אבל במיילים של 2005 אי אפשר היה לצרף תמונות ממוקמות במקום הנכון בטקסט, וגם לא תמיד היה אפשר לצרף תמונות גדולות מספיק. זה לא עבד … המשך לקרוא עשרים שנה לבלוג (89923)
להבדיל מכריסמס בשנה שעברה, שבו הילכתי כזומבי וחשבתי רק על כפיר ביבס, השנה כבר התאוששתי מהטראומה - כן, אנחנו מתרגלים למצב איום וזה נורא. יש עוד מאה חטופים במנהרות ואנחנו חיים את החיים כאילו אפשר להמשיך - מספיק כדי לאפשר לחגיגות להתקיים בלי להרגיש שאני חוטאת בעצם זה שאני ממשיכה לחיות. עם זאת, קשה להגדיר … המשך לקרוא הב א הולי ג'ולי (כריסמס 2024)
עדי בעולם 